יום שני, 28 למאי
(דנה)
הגענו לסין בשתי טיסות עם עצירה בקואלה למפור – שעברה בשלום (אף אחד
לא חשד בנו שאנו קשורים להתנקשות בפעיל חמאס שהיתה כאן לפני חודשיים). מהמעט
שראינו – תרבות מוסמלית מערבית לגמרי ולא ערבית כלל. הסתובבנו במרכז קניות צמוד
לשדה התעופה והיתה אווירת קניות שקטה ורגועה. כך גם הבטחון. באמת, אם הייתי צריכה
לבחור מקום להתנקש במישהו נראה לי שקואלה למפור היא אחת הבחירות המוצלחות.
הגענו לדירה ב-Hangzhou – פצפונת
ומלאה בפרפנליה של מפיות, בקבוקי יין, וכו', ובלי מספיק כסאות ומגבות ל-5 אנשים,
ובחושך נראה שהיא בשכונה לא משהו. אבל התברר שהמזגן עובד, יש מקום למזוודות מכונת
כביסה, מטבח קטן עם אורז, שמן ורוטב סויה, מים לשתיה, והשכונה – שכונת מגורים של
המעמד הבנוני +. ובעיקר – קרובה
לאגם. מיד זה הרגיש כמו Home away from home.
יצאנו בבוקר לאגם – יפה וירוק. היו שם איש ואשה שעשו טאי צ'י, סירות
ששטות gracefully על המים כמו בציור.
היתה שם מפה של העיר
העתיקה בתבליט על הקרקע, וגפן אמרה שכשיורד גשם התעלות מתמלאות במים. ליד האגם יש
פינה עם ריקודי זוגות.
בדרך ראינו את האקדמיה הסינית לאומניות והיתה שם תערוכת בוגרים.
נכנסנו לזמן קצר (הילדים לא התלהבו) ויונתן ואני התפעלנו מהעבודה המדוייקת והעיסוק
ב-craftmanship, ולא רק בביטוי עצמי. ביקרנו בתערוכת
הקליגרפיה והציור. היה ביקור מרענן ופוקח עיניים.
ראינו מקדש שמוקדש לקיסר הראשון של שולשלת Quing
(?) עם פסלים ענקיים של
הקיסר ובניו (התברר שרוב המקדשים יהיה עם פסלים כאלה) מקושטים להפליא. אנשים באים
ומשתחווים ונותנים כבוד.
בכל מקום מסתכלים עלינו ומצלמים אותנו. נראה שהאטרקציה היא שאנחנו
מערביים וגם שלושת הילדים היפים – כך אמרו לנו.
הסתובבנו בכל מיני פינות ירוקות
וציוריות על האגם שהיו באזור שפעם היה ארמון הקיסר כש-Hangzhou היתה בירת סין.
נכנסנו
לסופר גדול, ושם ראינו כמה דברים מוכרים וכשרים – איזו רווחה!
המשכנו לטייל ליד האגם, ובסביבה.
הלכנו למקדש שמוקדש לחייל שהרגו אותו
מפני שחשבו שבגד, ולאחר הרבה שנים התברר שלא בגד והקיסר ציווה לבנות לו מקדש- לפני
כ 1000 שנים. אנשים משתחווים לחייל שהיה כה נאמן לארצו.
בערב אכלנו במסעדה צמחונית בלבד שמחקה טעם של בשר, ולאחר שהתגברנו על
כמה מכשולי תקשורת הצלחנו לאכול אוכל טעים ולשתות מים רותחים (אין מים קרים
...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה