יום ראשון, 10 באפריל
(דנה)
הנהג, שגם היה מורה הדרך שלנו, הביא אותנו לאתר חיילי הטרקוטה. אכלנו
את שאריות הקורנפלקס האחרונות שנותרו לנו, ונכנסנו.
האתר מרשים מאוד. מלא בתיירים סיניים.
חיילי הטרקוטה יוצרו באופן יחדני. הם שונים אחד מהשני, וכנראה יוצרו
עם תווי פנים בדמות חיילים אמיתיים ששירתו את הקיסר.
החיילים נמצאים במרחק 2
ק"מ מקבר הקיסר. רובם נמצאו שבורים, ולעיתים לוקח שנים עד שמצליחים להרכיב את
כל השברים לדמוצ אחת ברורה.
מורה הדרך שלנו הוציא שיר שהוא כתב לחיילי הטרקוטה. הוא נתן ליונתן את
התרגום לאנגלית, והוא עמד ודקלם את השיר בסינית. תיירים סיניים באו והקשיבו לו.
השיר היה שיר פטריוטי שמהלל את החיילים, והסתיים במילים "אני מצדיע
לכם". האנשים עמדו והקשיבו בעניין רב.
אני די התרשמתי איך העם הסיני מצד אחד מורכב משבטים שונים, ושפות שונות, אך מצד
שני חי בתודעה של עם אחד גדול מאוד מזה מאות שנים. התרשמתי גם מהגאווה הלאומית
וההיסטורית, למרות כל הטלטלות והשינויים שעברו עליהם במאה האחרונה; החדירה והכיבוש
של צבאות ותרבויות אירופיות, המלחמה עם היפנים, התקופה הקומונסטית. ועם כל זה יש
תודעה לאומית שמאוד מורגשת.
כשיצאנו שלמה הסתכל על חרב באחד הדוכנים. המדריך אמר שלא יתנו לנו
להעלות את החרב לרכבת. To be continued …
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה